<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
צורת השירות פשוט במסכת סופרים [פי"ב ה"ט, ה"י, הי"א] ואעתיק אותו למטה בסוף החלק הזה מדברי הרמב"ם צורתן ואכתוב בכאן מעט מהצורות. שירת האזינו יש באמצע בכל שטה ריוח כשיעור פרשה סתומ' ונמצאת כל שטה חלוקה לשתים והתחלת השטות מפורשי' בצור' הרמב"ם. ושירת הים כותבין שטה ראשונה כדרכה ושאר כל השטות האח' מניחין באמצע ריוח מעט וא' בב' מקומות באמציעתה ונמצאת השטה חלוקה לג' ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב כנגד הריוח וראשי השטות מפורשים בצורת הרמב"ם. ויזהר הסופר שלא יטעה בכל מקום שכתבתי למעלה מן האותיות ומן הפרשיו' ומאלו השירות שאם שנה הויא פסולה ויתקן או צריכה גניזה.
לשרטט ס"ת כתב ר"ת שאין צריכה שרטוט ודקדק מפרק הקומץ רבה והפטור מן הדבר נקרא הדיוט כדאמרינן בשבת [ירושלמי פ"א ה"ב] והא דאמרינן במגלה מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה פר"ת מזוזה ופרש"י אמתה של תורה ס"ת ועוד כתב ר"ת דהא דאמרי' במסכת סופרים [פ"א הי"ב נוסחאות כת"י] יריעה שאינה מסורגלת פירוש משורטטת פסולה וכן מסרגלין בקנה שכתבתי למעלה [מס' סופרים ריש פ"א] ר"ל שרטוט בשטה עליונה דאסור לכתוב ג' וד' תיבות בלא שרטוט כאשר אכתו' אבל בין שטה ושטה אין צרי' לשרטט ורש"י כת' צריכ' שרטוט וכן כת' הרמב"ם ז"ל ולזה הסכי' הרא"ש לפיכך צרי' לשרטט בס"ת אפי' בין שטה לשט'.
<h2>דף יח:</h2>
ופשוט במגלה שאסור לכתו' בס"ת אפילו אות אחד שלא מן הכתב כלומר על פה.
אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב חוץ מתפלי' ומזוזה דמגרס גריסן כך פשוט במגלה.
<h2>דף יט.</h2>
ותקון העורו' הוא על ידי עפצים שהם גלייש בלעז. ואם כתבה על הדפתרא פי' שהוא עור בלא עפצים דמליח וקמיח ולא עפיץ פסול לכתוב עליו ס"ת וכן מוכח במגלה ובסוטה וכן במס' סופרי' [פ"א ה"ה] וכן פשוט בשב' כתבה על המטלית ועל הנייר פסולה על הגויל ועל הדוכסוסטוס כשרה פירוש אבל על הדפתרא לא וכן במסכת סופרי' אין כותבין לא על הנייר ולא על הדפתרא כמו שכתבתי ואם כן קלפים שלנו שאינם מעובדים בעפצים נראה שכותבין עליהם ס"ת דדוקא לגיטין פסול אבל לא לס"ת ולגיטין פסול משום דיכול להזדייף. ותקון סיד שלנו טוב כמו בעפצים כך כתב ר"ת בגיטין. ובדיני הגט [נתיב כ"ד ח"ב] כתבתי אם הם כשרים לגט אם לאו.
כתבה כשירה כלומר כתב הס"ת כלה כצורת שירה או שכתב פרשת השירה כמו שארי' ס"ת או שכתב שלא בדיו יגנזו כך פשוט במנחות וכתבו בתוספו' כי מי קוצים מבושלים או מי אפצים עם קומוס הנקר' גומ' נקר' דיו כי מי אפצי' לחוד בלא קומוס אינו נקר' דיו כדאמרי' בגמ' דגיטין [י"ט ע"א] שבא רבי חייא להוסיף על משנתינו ואמר דמי טריא ואפצא כשר אלמא דאפצא לאו היינו דיו המפורש במשנה.
<h2>דף יט:</h2>
שיור התפר שמשיירין בתחלת היריעה ובסופה אינו הלכה למשה מסיני אלא עושין אותו כדי שלא יקרע כך פשוט במגלה.
<h2>דף כז.</h2>
מצוה מן התורה להיות לכל א' מישראל ס"ת ואם לוקחה בדמי' הרי הו' כחוטף מצוה מן השוק ואם כתבה הוא בעצמו הרי הוא כאלו קבלה מהר סיני ואם הגיה בה אפילו אות אחת הרי כאלו כתבה כך אמרו ז"ל. וכן כתב הרמב"ם שהיא מצות עשה לכתוב לו ספר תורה דכתיב ועת' כתבו לכם וגומר כלומר כתבו ספר תורה שיש בו השירה הזאת ואין כותבין התורה פרשיות שיוכל לכתוב שירה לבדה. ואין למכרה זולתי ללמוד תורה ולישא אשה כמו שכתבתי בחלק ראשון ובכמה דוכתי וזה היה בדורות הראשונים שהיו כותבין ספר תור' ללמוד אבל בזמן הזה שכותבין ס"ת ומניחין אותן בבית הכנסת לקרות בהן בצבור מצות עשה על כל מי שיש לו לכתוב חמשה חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושים ללמוד בהם הוא ובניו דכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ועל זה היה מצוה לכתוב הס"ת וללמוד בה וע"י הגמרות והפירושים ידע פירוש המצות והדינין א"כ חייב אדם לכתבם ושלא למוכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה וכן כתבו הגאונים.
